שיטה חדשה בחינוך

היום ברור לכולם כי חייבים שיטה חדשה במערכת החינוך.

העלייה החדה בשליחת ילדים לאבחונים שונים בניסיון למצוא לקויות למידה, בעיות רגשיות או הפרעת קשב וריכוז שלאחריהן הילד מקבל תרופות כאלו או אחרות, הן האינדיקציה הברורה ביותר למחסור בידע וכלים נכונים בתחום ההוראה.

אבחונים שמובילים להקלות ותרופות שגורמות לילד לחשוב שהצלחתו תלויה בכדור אינם מביאים להישגים אמיתיים. הראייה הברורה לכך היא ההידרדרות הקבועה של ישראל בעולם במבחנים הבינלאומיים בתחום החינוך. באופן עובדתי, הידרדרות זאת בהישגי מערכת החינוך קרתה בד בבד עם עליית כמות האבחונים ומרשמי הריטלין שניתנו לילדים.

השיטה של תבונה מבוססת על העובדה הבסיסית שלכל ילד, נער, הורה או מבוגר ישנו הפוטנציאל האינסופי להצליח. אי ההצלחה היא רק עניין של מחסור בידע, כלים ומיומנויות שונות שהאדם לא רכש.

ההגדרה הבסיסית של חינוך הינה: "תהליך של למידה שבו האדם רוכש ידע, מיומנויות וערכים". למעשה בלי כל אלה, חינוך אמיתי לא יכול להתקיים. את כל אלה תוכל למצוא בתבונה.

היידע והכלים של תבונה מועברים לתלמיד תמיד ב-3 שלבים:
1) רכישת הידע עצמו
2) תרגול מעשי של הידע שנרכש
3) יישום של הידע הנרכש בחיים עצמם

תכנית הלימודים נבנית לכל תלמיד על פי מבדק ראשוני אשר בו יועץ של תבונה מגלה מהם הידע והכלים שחסרים לתלמיד כדי להצליח בתחומים שבהם הוא מתקשה בחייו.

תכנית הלימודים מיושמת באמצעות הוראה פרטנית או בחדרי הקורסים של מרכזי תבונה השונים, בהתאם לצורך ולמה שנקבע בתכנית.

הלימודים עצמם הם חווייתיים, מעשיים ומהנים מאוד, ומכוונים לכך שהכלים הניתנים יוכלו להיות מיושמים בפועל בחיי היום יום.

במקרה של אימון והדרכת ילדים, אחד ההורים תמיד מגיע ללמוד עם ילדו. ללמידה המשותפת ישנה חשיבות עליונה, מכיוון שהיא יוצרת שפה משותפת בין ההורה לילד בנושאים השונים שבהם הם מקבלים ידע. מעבר לכך הלמידה המשותפת וביצוע התרגולים הייחודיים יוצרים חוויה נפלאה בין ההורה לילד.